<h1>שבלי הלקט הקצר דין בשר בחלב סימן כ"ט</h1>
<h2>דף סז:</h2>
כל תבשיל שנעשה בקדירה אסורה אם הוא נותן טעם לפגם מותר, שלא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא, ואם בשל בשר בקדירה של חלב אם יש בה בנותן טעם אסורה, ואם נותן טעם לפגם שאינה קדירה בת יומא מותר לאכול התבשיל אבל הקדירה אסורה לבשל בה לעולם דלא אמרינן נותן טעם לפגם מותר דיעבד אלא להתיר התבשיל אבל הקדירה אסורה לעולם לבשל בה לכתחילה ואסור להשהותה, אך אם עבר ובשל בה מותר דנותן טעם לפגם מותר, הילכך יש לנו לשבר הקדירה, דהכי תנינן במסכת ע"ז לענין געולי גוים, וכולן שבישל בהן עד שלא ליבן, עד שלא גיעל עד שלא הטביל, תני חדא מותר, ותני חדא אסור הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר, והא כמאן דאמר נותן טעם לפגם אסור. מיהא שמעינן דלא אמרינן נותן טעם לפגם מותר אלא בדיעבד. אבל נראה לי, קדירה שבישל בה בשר ובשל בה חלב ואין בה בנותן טעם ואין לן קפילא ארמאה, ר"ל אופה גוי, או ליכא קפילא ארמאה ויכלינן לשעורי בששים בקדירה ובתבשיל מותרין, ואין לשבור הקדירה. אך אם תראה שהנשים פושעות בדבר להתיר נותן טעם לפגם לכתחילה תחמיר עליהן כדי שלא יבואו לידי פירצה וקולא יתרה. ואילפס נמי נתירנו משום נותן טעם לפגם. וכן מצאתי לר' אביגדור כהן, נותן טעם לפגם דהיינו בקדירה שאינה בת יומא לא התירו חכמים לכתחילה אלא בדיעבד. ועוד מצאתי משמו, למה אם נתבשל בשר בקדירה של חלב ואינה בת יומא או אם יש ששים כנגד האיסור, התבשיל והבשר מותר, והקדירה אסורה, משום דהוה ליה דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל, פירוש, האיסור שיש בקדירה אתה מתירו שיש ששים כנגד האיסור או אינה בת יומא ואם תתיר לבשל בה מחר באותה קדירה של בשר הוי דבר שיש לו מתירין האיסור הנבלע בה שהרי גם היום אתה מתירו וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל לפיכך אסור לבשל בה עוד.
